שטות אמיתית
שטות נצחית
שימשה לי ככרית
ספוגת בדידות.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אז בעצם ניסית לומר שהנוער המתנחל הוא נוער שפורק אגרסיות ומורד בדרך המסוימת הזו של אלימות ונזק. יכולת להביא את זה בצורה יותר סימפטית. כל המסביב זה שטויות וכל מיני סטיגמות לא משעשעות ולא יצירתיות. יופי שהן גם לא החזיקו עוזי ורכבו על גמל. עניין הצביעות המוזכר בשורה האחרונה הוא לא נכון בהקשר הזה, כי יש דעות רבות בקרב המתנחלים איך יש לנהוג- חלק טוענים שבאהבה וחלק אומרים שאהבה כבר לא תעזור וצריך לזעזע. לסאטירה שכזו תמיד צריכה להיות אמרה, אך כאן היא לא מעורפלת, עמוסת סטיגמות קלישאתיות וכך מעייפת. היה פוטנציאל איפשהו. [ליצירה]
- [ליצירה] קל לעזוב את אלהים. השאלה היא האם יעזוב אותך, או ישאיר אותך מעוגנת, חייבת, כלואה, כואבת.. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] בקבוקים ישובים. הצירוף זרק אותי לאיפה שאני. ובכל זאת תזרוק אתה. וטוב שכך. אפשר להרוג אחרים כדי לקבל פיסת שלווה משלך ושלה. זה חשוב, אפילו. רק הרוב מפחדים לומר זאת בקול. לדעתי מיותרת המילה האחרונה. דביקה לי מדי. בכל אופן, מצא חן בעיניי. או כתגובתך: "יפה מאד". [ליצירה]
- [ליצירה] לצערי, בחסרונו לא הרגישו רבים. וכנראה שגם ניטשה. מותר לזעוק. ואנשים כאן לא יחליטו מהי אמנות. ("ד D") אגב, ילדותי זה גם להאמין בלי לחשוב. ואממ, אם נתנו לך לפרסם כזה דבר באתר "בעל אופי דתי", אז עוד יש לפרובוקציות בגרוש שלי סיכוי? (: [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת התוכן נדמה שכאילו רצית לתאר כמה נורא להיות בהמה בכלל. ומה שיצא לך זה: לא מרחמים על חזירים, ואת חששותיה של פרה. וזה קצת הרבה מבולגן. גם נראה לי קצת משונה שהפרה לא נרגזה כי חלבו אותה ככה. זה בעצם די הקלה, כי היא מתמלאת בחלב. אבל הייתי בקיץ ברפת, וזה היה די זוועתי. לא רק מבחינת הריחות והמראות. אלא גם איך שזה היה. ממש ריחמתי עליהן; הן ישנו על מצע משותף של החרא שלהן, ותוך כדי הליכה, הוסיפו לו נוזלים ומוצקים לא ממש מוצקים. וזה רק איפה שהן ישנו. כדי לחלוב אותן מתיזים להן יוד על העטינים, ונראה שהן לא ממש אוהבות את זה, לפעמים הן בועטות. בנוסף, לא נראה לי שהן ממש מקבלות את כל זה באהבה. מבט אחד מהעיניים העצלות-רוגזות שלהן ואת חושבת אחרת. הרעיון יפה. אך אם רצית לזעזע, יש לך את הלולים, את עגלי החלב, את הדגים.. צורות הגידול וההרג מזעזעות. אני מבינה שהרעיון הוא בכלל לא לאכול בע"ח. ואני, אישית, חולקת. אבל אם תציגי מראות מזעזעים. המסר שלך גם יבוא בעצם עם הסבר יותר חד. (יש מצב שאני מקשקשת) איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אומר הרבה. אבל אולי אני לא מתלהבת כי שירה אקטואלית ופוליטית בכלל, ומכוונת נגד אנשים בפרט *מגעילה* אותי. נראה שאתה משתדל מדי לחרוז. חרוזים אינם הכרחיים, וכשאתה רוצה להעביר מסר כלשהו (קדימה הם מפלגה של אנשים מפלסטיק, שרק בצע כסף מזיז להם? משהו כזה?) חריזה מאומצת יכולה להוריד מערך השיר.. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, תודה. כן, העליתי את היצירה הזו לפני חודש בערך. והסרתי אותה בטעות. החזרתי אותה שוב, כי היא מהווה דמות חשובה אצלי (לא ממש קשה לנחש) כרגע בחיי. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. אך איפה החתן? בבית השני והרביעי (פזמון?) כלכך מתבקש היה לכתוב בשורה השניה: "בו תצעדי איתו אט, את איתי". איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. בתוך עם שהתרגל לעצב ותלונות, ולהגדיר כל דבר כחוצפה.. מופיעה נערה מאושרת ומצפצפת על הציפיות מהנוער לרגע, מצפצפת על ההטפות- ומורדת בעצם אושרה. ואף המספרת לא רואה את החרא והרחמים העצמיים בם שקועה המדינה, ומתייחסת לנערה בזלזול.. כאילו פושעת היא על היותה שמחה. וזה מוכר. וזה עצוב. וזה מציאותי. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] המון סתירות, אך בכל זאת בפשטות. איך אמרו רדיוהד (או במדויק טום יורק)? nice dream (: מצא חן בעיניי מאד. [ליצירה]
תגובות