שטות אמיתית
שטות נצחית
שימשה לי ככרית
ספוגת בדידות.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. לא יכולתי שלא להזכר ב-1984 של ג'ורג' אורוול. בחיי, כתבת כאן גאונות. יפה השימוש בילד שישאל שאלות כסמל לתמימות. השמות החוצניקים גם העידו על התרחקות.. ובנה של ג'ניפר - כאילו חזרה לשורשים, אבל לא בדיוק- "נמרוד", אולי גם בא לרמוז על כל זה המוזיאון, למרות אי האנושיות ששררה שם. ואיך שהאם התכעסה דווקא כששאל מה זה מוסרי, מדויק להפליא. מצא חן בעיניי מאד. הלוואי והעתיד יהיה שונה מזה שתארת. יום נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע. מייצר מצב קיצוני פיזי שמתאר הרגשה פנימית של הרבה אנשים בעשור-שניים האחרונים.. משפט ההטפה (האחרון) מיותר; הוריד מהשיר המון. וכך גם הסוגריים.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אומר הרבה. אבל אולי אני לא מתלהבת כי שירה אקטואלית ופוליטית בכלל, ומכוונת נגד אנשים בפרט *מגעילה* אותי. נראה שאתה משתדל מדי לחרוז. חרוזים אינם הכרחיים, וכשאתה רוצה להעביר מסר כלשהו (קדימה הם מפלגה של אנשים מפלסטיק, שרק בצע כסף מזיז להם? משהו כזה?) חריזה מאומצת יכולה להוריד מערך השיר.. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק! בגלל שאלה 24 סוגים אז אין שורה מיותרת. אבל אם לא היית מציין את זה קודם, זה היה שיר משונה למדי. חוצמזה, רציתי לציין שהשורה האחרונה מצחיקה בגלל שהיא תרגום מעברית; בריטי היה מרים גבה למשפט כזה. (: חודש אדר שמח במיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] "דופק - זורק" שכזה? "כגבר"? התעצבתי. ערב נעים.. [ליצירה]
- [ליצירה] בקבוקים ישובים. הצירוף זרק אותי לאיפה שאני. ובכל זאת תזרוק אתה. וטוב שכך. אפשר להרוג אחרים כדי לקבל פיסת שלווה משלך ושלה. זה חשוב, אפילו. רק הרוב מפחדים לומר זאת בקול. לדעתי מיותרת המילה האחרונה. דביקה לי מדי. בכל אופן, מצא חן בעיניי. או כתגובתך: "יפה מאד". [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת התוכן נדמה שכאילו רצית לתאר כמה נורא להיות בהמה בכלל. ומה שיצא לך זה: לא מרחמים על חזירים, ואת חששותיה של פרה. וזה קצת הרבה מבולגן. גם נראה לי קצת משונה שהפרה לא נרגזה כי חלבו אותה ככה. זה בעצם די הקלה, כי היא מתמלאת בחלב. אבל הייתי בקיץ ברפת, וזה היה די זוועתי. לא רק מבחינת הריחות והמראות. אלא גם איך שזה היה. ממש ריחמתי עליהן; הן ישנו על מצע משותף של החרא שלהן, ותוך כדי הליכה, הוסיפו לו נוזלים ומוצקים לא ממש מוצקים. וזה רק איפה שהן ישנו. כדי לחלוב אותן מתיזים להן יוד על העטינים, ונראה שהן לא ממש אוהבות את זה, לפעמים הן בועטות. בנוסף, לא נראה לי שהן ממש מקבלות את כל זה באהבה. מבט אחד מהעיניים העצלות-רוגזות שלהן ואת חושבת אחרת. הרעיון יפה. אך אם רצית לזעזע, יש לך את הלולים, את עגלי החלב, את הדגים.. צורות הגידול וההרג מזעזעות. אני מבינה שהרעיון הוא בכלל לא לאכול בע"ח. ואני, אישית, חולקת. אבל אם תציגי מראות מזעזעים. המסר שלך גם יבוא בעצם עם הסבר יותר חד. (יש מצב שאני מקשקשת) איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק ומשונה (ומשונה זה טוב). למרות שהכותרת כל כך מזמינה למשהו הומוריסטי ומושקע והשיר עצמו קצת אכזב. תמוה לי למה אהבת השניים תשאר בלתי פתורה? אגב, ביטול "האם" (כך שזה יהיה: "הנשלים?.. הנושלם?") בשתי השורות האחרונות היה יוצר מבנה קצת יותר פירמידי והיה נותן לחידה קצת יותר מקום והיא הייתה יותר מורגשת כך- אי יציבות. אך לסיכום- קצת לא ברור, אבל הרעיון מצא חן בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] מאד ציורי. ראיתי אתכם יושבים שם. פעם שותקים, פעם צוחקים. חולקים סיגריה. הסגנון תואם את הדמות. מצוין. מספק. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמנות לאמת, וכתוצאה מכך- עצב..(?) מוכר, וידוע (אישית, כן?).. וגם אם היה ידוע קודם לכן- הנאמנות הזו חשובה, בעיניי, מהחיים עצמם. השקט יגיע! העולם יתהפך ויתהפכו היוצרות והטוב והאושר ישכנו בלבבות הנאמנים והאמיתיים.. שכן אולי "צדיק ורע לו", אך לצדיקים מחכה, בסופו של דבר, עולם הבא. יום טוב. [ליצירה]
תגובות