אֶפְתחַ פִּי וַאֳזַמֶר לָךְ,

חֶרֶשׁ דָל שׂפָתַיים.

בְּעֵת שְקִיעָה בְּעֶרֶב דֹום,

נֶשֶב עָל שׂפָת הָמָים.

יׂונֵי מָרום יִצְפּוּ מִמָעַל,

לִיבּי יְשׁובְבוּ.

טְהור גָלִים יָרְטִיב רָגְלֵינוּ,

יְזָקֶק עֹול מָסַעותָיי.

לְעֵת זְרִיחָה לָךְ אֳנַשֶק,

עָל רֹאש מִצְחֶךְ בְּלָחָש.

יִראוּ עֵינֵיינְוּ וִיחֵזוּ,

בְּאֶלֶם זְרִיחָתֶךְ...