כמו כוכב אני שט לי למעלה,

מטייל בעולם הגדול,הנפלא.

עוד חיבור של שיר מתמלא בליבי

מנסה לחבר את החלק הבא.

לא מוצא מנוח לנפשי הריקה,

מכל הכח לא נותר לי דבר.

חוץ מרגשות האשמה של העצב,

שנותן בי חיוך של ילדה מבכה.

היושבת מחכה לו שיחזור באור יום,

שלא יאבד בלילה השחור והאפל,

שימצא דרכו בין העלטה המתפוררת על ארץ יפה שקודרת מאור.

שופעת ממנו המביט ממעל,

משחק בנו כמו כלים של אמן.

הנערה עצובה מזילה דמעותייה על אחיה הנותר לבדו במערכה.

לא יודעת את נפשה את ראשה מחפשת,

בין דמדום החמה של מזרח ומערב.

השקיעה מנחמת את ליבה העזוב,

כמו הנסיך המופלא שנראה בחלום.

את גלי הצער הוא הרגיש בדרכו,

ונפל מסוסו הנאור,הלבן.

ללא רוח חיים נותר הבחור,

ועולמה שלה לא נותר אלא כאן.

בין כתלי המדבר,העשבים השוטים,

שנראים לנו כמו זרוקים בדרכינו,

כמו חיינו שלנו הם רואים את דרכם,

פעם הם פה ופעם הם שם...