אומנת ליבי את, כלת מבטחים,
מכאוב בסוגר של ורדים את נעלת.
לחופי אהבה נדדו סירותייך,
ירדו מלחים, וכבשו ארצותיי.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה. "כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף. ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים... וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש, שינעם לך ברוך כּנרת~~ [ליצירה]
- [ליצירה] באמת שיר חזק אם דימויים חזקים , פשוט מקסים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. יצירת אומנות. יפהיפה.. כואב, אבל מקסים. הרבה אור אורי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לקרוא שוב ושוב (-: [ליצירה]
- [ליצירה] הנסיון לגעת באדם שהלך הוא שיביא לך את הרוח שלו עם כל הזיכרונות..מנסה להזדהות..תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו..פשוט יפה!!התמימות בקבלה הזאת..אהבתי נורא!למרות שנראה שרע,בסוף זה טוב..ולקבל את הכל באהבה.. [ליצירה]
- [ליצירה] כן...זה געגוע כל כך גדול כשאדם אהוב עוזב ככה... ובמיוחד אם הוא עוזב ללא סיבה... תיאורים יפים=] תתחדשי ותודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] שוב,הכאב,ושוב הדמעות, עד מתי עוד נמשיך,עם הכעס לחיות? נכסה את עיניינו בתקווה עמוקה, ונאחה את ליבנו,בחמלה מתוקה. כל תקופה בחיים,כל שינוי,הוא קשה.. כולנו לא תמיד רואים,אבל הוא שם..הוא רואה,ופוגע,עוקר,וזורע..תסמכי עליו,שיש לו תכניות.. והכי חשוב,תמשיכי לחייך!! שוב תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני קורא בשיר,ותקני אותי אם אני טועה,געגוע אך לא חזק מה אל אהובך שניסתר ממך מזה זמן,שלימד אותך כמה משיטות חייו ונותרו רק הזכרונות על הדף הלבן,זכרונות שמצטיירים מעצמם ויוצרים קווים מטושטשים של אותו ה"אחד" האהוב...ואת בדרכך לא מסוגלת להפרד ממנו ומנסה להתרפק אל פיסת הנייר היחידה שעוד נותרה לך ממנו,ומתפללת שיחזור...וכל דבר בעולם מזכיר לך אותו,ודווקא הדברים הקטנים הם אלו שהכי משפיעים... אבל אל לך לבכות על אביר שעזב,תמיד יבוא נסיך טוב ממנו...שיצייר לך ציור אמיתי ושלם,ולא ישאיר רק תווים ללא מנגינה,ללא הצליל המתוק של החליל תחת חופת השמים בה תשבו שניכם חבוקים,אוהבים... כל זה עוד יבוא...=] רק צריך להמשיך ולהאמין שאפשר... תודה לך...:-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עמוק וכואב..אפשר לראות את הגעגוע ממש דרך כל מילה.. המילים נבחרו בקפידה כזאת שנותנת הרגשה של עצב מיוחד כזה. יפהיפה.. תמשיכי לכתוב,את טובה בזה.. מקסים!:) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה...!כמה נכון הדבר...גם אצל בני אדם ישנם אוצרות אבודים בנשמה,שרק מחכים שיבואו לגלותם...תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] לא נעים...=\\ לונורא תתגברי גם על זה!!יהיה טוב בע"ה... סתכלי על הצד הטוב שבעניין-את יכול לפתוח דף חדש לגמרי ולהתחיל הכל מחדש!! תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהאינסוף של כל אדם הוא שונה,ומביא לו את הדבר הכי מושלם שלו עצמו,בין אם זה כמיהה כמו שכתבת או חיבור אמיתי ושלם,וכל זה רק כשתגיע לאינסוף האמיתי...שלא כל אדם יודע מהו..[אני מקווה שפירשתי נכון את מאמריך..ככה היה נראה לי..] ולכן כשאתה אומר אינסוף,שלך זה כל כך נראה פשוט,אדם אחר לא יוכל לפרש את מה שתגיד,אלא יחשוב על דבר אחר ולא ברור-שזהו האינסוף הלא ממש ברור ואמיתי שלו.. שנזכה לראות את הסוף הטוב שבחיים וכל אדם יראה את האור שבסוף ויבין את המשמעות האמיתית של האינסוף..=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] וווווואו....מ-ד-ה-י-ם-! בחיים לא קראתי תיאור כל כך מקסים לאהבה טהורה! החושך חובר אל האור,הרחוק מתקרב אל הקרוב,השמים מתמזגים עם הים,השקיעה נושקת למים ונאלמת דום,שחפים מרקיעים אל על ומביטים בך,יושבת שם על שפת הים ומחכה לאהובך שיבוא על פני רוח קרירה מלטפת...והנה הוא בא,עיניו כחלחלות מנצנצות בדמעות שנוצרו מן הרוח המכה בפניו. מושיט את ידו אל ליבך ועוזר לך לעוף עימו לעולם אחר,בו הכל מותר והכל יפה... נפפללאאא!!! תודה ענקית לך... [ליצירה]
תגובות