[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
"לעולם לא רווים"...האמנם?
אני דווקא חשבתי על שתי צורות למשפט הזה שלך..
מצד אחד,לעולם לא תשיג את האהבה למרות שתשתה ותשתה ולעולם לא תגיע לגאולה המטהרת הזאת שתשקיט את הרגש הסוער הזה..
ומצד שני יש את התחושה שלאהוב זה טוב ועוד ועוד ולעולם לא להפסיק!לשתות ולשתות ועוד לגימה אחת,רק להמשיך לאהוב,ואז הכל יפה ופורח,הפרחים לידכם פורחים ואתם חיים חיי גן עדן עד סוף חייכם,וזהו כמובן,חלום הזוי וחסר מציאות...אבל גם לחלום זה טוב!=]
אני לקחתי את השיר בתור שאיפה לאהוב ולעולם לא להפסיק...לחיות את האהבה כמו שהיא,מדהימה!
שיר יפה,למרות שקצת לא אהבתי את ה"סגידה" אבל זה ממש קטנה..חח
תודה לך!:-)
[ליצירה]
וואוו!!פשוט שיר אהבה מדהים!הלוואי שלכולנו היה את הכשרון להביע ככה את הרגש בצורה כלכך פואטית..ויפה!
אני מקווה בשבילך שהיא מודעת לרגש הזה,ושראתה את השיר..תודה!!
[ליצירה]
דווקא שאתה נמצא בתוך הגלים הגועשים קל יותר להפתח אל הכאב,ולא לסבול ממנו כמו בשעת שלווה.
הייתי מגדיר זאת כך "כשגועש מבחוץ,נינוח הוא ליבי..."
תודה!
[ליצירה]
אהבתי אליה כקרן האור,
כזיו על פני מים רועדים בכתום.
כשמש זורחת על הרים רחוקים,
כטל הפריחות הנוטף בפרחים.
כטוהר השלג,הצחור הנצחי,
כשמע הזמר,בבוא האביב,
כציפור באויר הדואה במרום,
כדמעה מן העין,הממאנת לפול.
אכן האהבה שאת מתארת פה,כמעט ואינה ניתנת לתיאור!היא סוחפת,מרגשת,מטורפת!ממש כמו שאמרת...מדהים פשוט!הבאת לי השראה...;-)
אין לי עוד מילים להוסיף..
רק שנזכה כולנו לחוות את האהבה הזאת במהרה..
תודה לך יולי!=]
[ליצירה]
בהחלט מסכים..אהבה אמיתית היא אהבה מכושפת,מערפלת חושים ללא הכרה בין טוב לרע,עצב ושמחה,ובכלל,את ההיגיון עצמו היא מכשפת..
אם יורשה להיות קצת קיטש,אהבה מכושפת,גם חזקה כמו כישוף,שלעולם לא נשבר נו מטר וואט,לעולם היא תעמוד...
לא רבים הם הזוכים לאהבת אמת,אבל לא להתייאש,להמשיך ולחפש אחריה,רק כך נוכל למצוא דרך כל החושך בחיינו את האור היחיד,האמיתי..שאחריו נלך כעיוורים באפילה,ונאמין בה כשם שאנו מאמינים בקב"ה ית' שהוא נמצא ומשגיח עליה!שנמצא אותה בזמן,ובמקום,כשהוא ירצה..אחרי הכל,זיווגינו נקבע טרם נולדנו,כל מה שנותר לנו לעשות הוא למצואו..כל מה ששונה הוא הדרך בה נמצא אותו..אם דרך מקרה,או דרך כישוף..
שנזכה כולנו,לאהוב באמת,ולמצוא את אשר מחפשת נפשינו הבודדה,ונאהב גם את אבינו כמו שהוא אוהב אותנו,באהבה מכושפת ללא צל של ספק!
תגובות