עוד נוטף הזקיף משורש העלה,

חצתה הקרן קו האור באופק השממה.

ותפצה השמש ותאיר את עיניי,

ואראה את נסתרות ליבה הנזיר.

נערם ליבי כברגע האסיף,

ניצב למולך,

העולה מן המדבר.

לא נותר בי מאום, מן הרגש הנכסף,

השפוע באור, ובנדר קסום.

רק שבר ליבי עודנו חשוף,

לפגע ידייך,

הטבולות באהבה.