חבר, כמו תאום בשבילי,

נפש דומה לי, לב פועם אחד.

חבר, איש יקר לי, אח לנֵשק,

פניו שוחקות לי.

חבר, שם ביחד עימי, פה כשקר בי,

זועק בכאבי.

חבר, יודע הכל, אהבתו כמו החול,

קולו כמצייר במכחול.

חבר, את פסיעותיי שם שומע,

את קריאותי הוא קורע וליבו כל יודע.

חבר, מדבר מן הנפש, יוריד לי השמש,

ישמיע הרגש.

חבר, ימעד במקומי, ישב בליבי,

יבכה בחדרי.

חבר, היֹה היה לי, אותו איבדתי,

בשבילו רק, מתתי.

חבר, אותך אהבתי, בקולי צעקתי,

אך לא נשמעתי.

חבר, קולך ערַב לי, זיוך קרַן לי,

ואתה אבדת...

אבדת לי!