כְּשְׁשָׁאַלְתִי לִשְׁמָהּ,הִיא עָנְתַה בְּשְׁתִיקָה.
כְּמוֹ חִיפְּשָׂה אֶת קוֹלָה,תָחַת גַל אַבָנִים.
כְּשְׁקָרַאתִי לִשְׁמוֹעַ,אִם עוֹדֵנָה חָיַה,
הֵחְזִירָה בְּרוּחַ קְרִירָה,שֶׁל יָמִים.
בְּחָלוֹף הַשָׁנִים הִזְדָקְנַה הַשְׁתִיקָה,
וְהָפְכַה לְצוֹרֶמֵת בְּאוֹזֵן אָדַם.
וְאָבְנֵיָהּ בָּלוּ,וְחָשְׂפוּ אֶת קְמָטֵיָהּ,
לָעַגוּ לְגִילָהּ הַמוּפְלָג,הַעָדִין.
כְּשְׁחָזַרְתִי לִרְאוֹת,אִם נִמְצֵאת הִיא עוֹד שָׁם,
הִיא פָּקְחַה אֶת עֵינֶיהּ,פִּתְאוֹם,לִרְוַוחָה.
הֵבִּיטָה בְּקוֹל לֹא נִשְׁמַע לְאֹזְנֵיהּ,
הַקוֹרֵא לַבָּאִים,לְנָחֵם אֶת יוֹפְיָהּ.
תגובות