בלילה אחד של ירח מלא,

נשענתי על אדן החלון.

מתבונן מלמעלה על כל העולם,

והירח בכה,בלי רצון.

דמעות מזהב הוא המטיר לעולם,

ליבי בו ברגע נשבר.

הקרח שלט,והחום נעלם,

הרגשתי שעכשיו זה נגמר.

זעקתי בקול,ניסיתי גם כח,

ואם כל זאת-כלום לא הועיל.

הרוע ישלוט,והטוב יעלם,

סוף העולם-זה מתחיל...

ולפתע פתאום,התעוררתי,מזיע,

לא יכול לחזור לישון,

ראיתי אותך יושבת,בוכה,

ידעתי שאני כישלון.

איך הצלחתי להרוס?איך יכלתי לפגוע?

דיברתי אליך ברוך.

"קר פה בחוץ..אולי נעלה?"

בלילה אחד של ירח מלא...