עצי הפרי נבטו,פרחו ניצניהם,עלו הגבעולים על ראש גבעת העשבים.

שכיח המטר בשדה החמניה,

ורגב הגשמים נשפך אל טוּב כלניות.

סביון פרש כנף עלָה ניחוח הפרחים,

פתחו את עליהם מלכי הארץ השמֶמָה.

עצי התפוחים העלו את פרי הנפש,

ובאויר נשאר רק ריח הפריחה.

עלתה תולע נגסה בתום על גדול פרי האדם,

הביאה תרעלה על יופי האביב.

דבורה ינקה הצוף מילאה את צמאונה,

ודבש הכוורות נוסף לקטורת הבשמים.

שיחי התות הירוקים מַלְאו פירות כנמשים,

האדימו צבעיהם כורד עַז בגן נעול.

נתמלאה כל השממה בצבעי הנוף המשכר,

ונחניאלי עף הרחק אל חום ארצות המערב.

פצחו הזמירים בקול שירה על עץ הזית,

ועל השקדיה נמרח הצבע הוורוד.

ושתיל האקליפטוס צמח כארז על המים,

פתח את אוצרותיו וריח עֶרֶב אט נגלה.

התמר והאמנון הביטו אל האופק,

על יופי הרקפת תחת צלע התבור.

שושנת העמקים הניבה פריחתה,

העמיקה הגוון של כחול הנחל והאודם.

הדרדר כבר נעלם והחרצית שם בשלטון,

ופרפרי הקיץ נהפכו למשרתים.

סיגליות נאספו תחת עץ התפוזים,

התרברבו על פארן אל מול הפלח הצעיר.

האגס והתמר התוספו לסלסלה,

ייפו את שולחנו של האדם המתאווה.

הלימון פרץ החוצה יצא אל מול האפרסק,

העלה את טוּב ריחו והתבשם בשעטנז.

מחטי האורן שוב דוקרות והבלוט גם מבצבץ,

האצטרובל והשקד גם הם נראו על פני היער.

הציפורים בי מפצירות שלא ביקרתי בשמורה,

שלא ראיתי האביב כשהגיע לביתי.

ובאומרי להן את תשובתי המתרצת,

הגיעה אז השמש והשכיחה בי הכל.