[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..
[ליצירה]
אויש יפההה....!!!
כולם רואים משהו אחד,בעוד היא מסתירה בתוכה כל כך הרבה רזים שאין איש מלבדה יודע..ופה ושם,בין כר לכר היא מרשה לעצמה לפרוק את העצב הזה,ששמור בתוכה אל שום אוזן שתשמע אותה..
ומבחוץ היא ממש כמו דיווה כזאת..זה מחזה כל כך מעורר כמיהה לגעת בניצוץ הזה שהיא משאירה אחריה..ובסוף רק נותר הגעגוע,ליופי הנסתר הזה שלה..לאהבה הזאת שלה..
מקסים!:)
תודהה לך!!
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
אהבתי אליה כקרן האור,
כזיו על פני מים רועדים בכתום.
כשמש זורחת על הרים רחוקים,
כטל הפריחות הנוטף בפרחים.
כטוהר השלג,הצחור הנצחי,
כשמע הזמר,בבוא האביב,
כציפור באויר הדואה במרום,
כדמעה מן העין,הממאנת לפול.
אכן האהבה שאת מתארת פה,כמעט ואינה ניתנת לתיאור!היא סוחפת,מרגשת,מטורפת!ממש כמו שאמרת...מדהים פשוט!הבאת לי השראה...;-)
אין לי עוד מילים להוסיף..
רק שנזכה כולנו לחוות את האהבה הזאת במהרה..
תודה לך יולי!=]
[ליצירה]
וואווו!!!יפהיפה!!העלית בי כמה חיוכים טובים,שבהחלט היו חסרים לי..עיגולים עיגולים,חיוכים חיוכים,הכל בחינם,ומספיק לכוווווולם!
הלוואי שכולנו נחייך כל היום ולא נאבד את העיגול שלנו בלב ים סוער..וגם אם כן,שנמצא אותו תמיד תמיד מהר!
תודה ענקית לך!=]
[ליצירה]
וואוו!!פשוט שיר אהבה מדהים!הלוואי שלכולנו היה את הכשרון להביע ככה את הרגש בצורה כלכך פואטית..ויפה!
אני מקווה בשבילך שהיא מודעת לרגש הזה,ושראתה את השיר..תודה!!