בים של אי שפיות,
אאבד את קור רוחי חמת המזג.
האוויר השרבי השורר מחוץ לחלוני הפתוח לרחוב השומם באישון לילה
מאוחר,מחדיר אל תוך עיניי הפקוחות כדי מצמוץ את מחנקו הצורמני שלא
מרפה מצווארי נטול הבכי.
ודמעה עולה יורדת,תוך כדי ישיבתה על סף הדלת,מבקרת לאיטה את עור
פניי המבקשות רק לנשום עוד לגימה,מריחה המעלף את החושים שלא מזמן
כהו מניחוח בושם זול,בשוק האהבה הממכרת,של עוברי דרכים פתלתלות,
אשר כובשים לבן העין בעוברם על העפר המסמא עיני אוהבים שיכורים
שאינם מוצאים מנוח תחת עץ הקנאה.
תגובות