חרה אף אבי בי,
נזף בחום אוהב,
הביא יגון וצער על עיניי האדומות.
נשבר ליבי בדממה הדוקה,
נדם בחפות ראש,
נשבע לטוב הנפש שלא יאהב עוד,
לעולם.
עייפו ידיי מכתוב עוד, את רזי האהבה.
דעך להב הרגש,
כהה הוא, ואפור.
ושיעבוד גופי נותר, עד בוא יבוא גואל,
או שמא אהבה
תמלא את חללו.
תגובות