איכה אחיה ללא מילים,

כיצד אמשיך במסע,

אל המוות.

אקח את חיי ואשליך בהם אבן,

כי אין בם עוד טוב,

רק תקוות השוטים.

נושף בכבדות כי אבדה בי הדרך,

לא אחת שהוכבדתי בעול הפרידה.

ועתה כשרגליי כבר כושלות מן הלכת,

אנוח עד בוא המכאוב,נחמה.

כאב שכמותו מעולם לא ידעתי,

צעקות של דממה

יחרישו בקול.

בדמע ובכי אשב עד בקרים,

ואפח נשמתי,אל ענן המרום.

אל מקום כה שמיימי בו אמצא לי מנוח,

עד יגיע האור שיקחני לעד.

אור מנצנץ,

בשקיעה הוא זורח,

שיאיר את הכל,

יעזבני לבד.