נסיכה בארמון של כאב, מרוחקת,
ועול אהבה מנקר את ידה.
הוא מביא אל דלתי רק את קור הימים,
אחפש חום האש, שתצית את ליבה.
וראשי מפוחד, לא מוצא המנוח,
סביב שולחן המתים על הרי הררת.
מסתכל על חופה, של כנרת שלי,
ודומע כי קר, בנבכי מחשבתה.
תחת כסות כוכבים מבכה אכזבות,
וצדפה לי לוחשת אשר על ליבה.
רגלי נאבקת, בכר החולות,
וידי עוד חופשת, חום אהבה.
