עלה צף על פני המים,

רוח נושב בין שרידי עננים.

רחובות ריקים מתושבי הביניים,

ובשבילים סובבים רק עוברים ושבים.

ובתי המדרש מלאים פה לאוזן,

מתווכחים איה עול התורה על צוואר.

מחפשים מענה,בין דפי המחשבת,

ומוצאים את עצמם מול מילות העקר.

ואני מתיישב מלמעלה צופה בם,

דרך פתח,אשנב ארובה שם בקור.

חושב אם כשלתי,בדרך המלך,

או פילסתי דרכי את הדרך לאור.

מתנחם באוזני אפיקורס שטוב כך,

שאין חרטות בראשי החצוב.

ובוכה בחדרי חדרים בכל לילה,

עד תבוא השמחה אל ליבי העצוב.