רחש גלים קרב והולך,
חובא מן העין,נכנס אל הלב.
לעת הימים יתכנסו אהובים,
יחְבֵרוּ לם יחדיו,עד לקץ המילים.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אכן,מצטרף לקודמיי,נורא... הרגש שאת מבטאת כל כך היטב,גורם ללב לרטוט מבכי... מותר ורצוי לבכות!!לא צריך לפחוד מן הרגש הזה... כואב עד מוות... תודה לך...! [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר לשכוח את ליל האמש אם הייתה בו אהבה שכזאת?!כשהלב התרוקן והתמלא בלא הבחנה,ודמעות הצער גם כן אינן נשכחות...חוויה כואבת,מזדהה... כתיבה מרגשת שלעולם תחרט כדמעתך הזכה הכתובה על הדף,בזכרוני שאותה לא ישכח... [ליצירה]
- [ליצירה] כן...זה געגוע כל כך גדול כשאדם אהוב עוזב ככה... ובמיוחד אם הוא עוזב ללא סיבה... תיאורים יפים=] תתחדשי ותודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהאינסוף של כל אדם הוא שונה,ומביא לו את הדבר הכי מושלם שלו עצמו,בין אם זה כמיהה כמו שכתבת או חיבור אמיתי ושלם,וכל זה רק כשתגיע לאינסוף האמיתי...שלא כל אדם יודע מהו..[אני מקווה שפירשתי נכון את מאמריך..ככה היה נראה לי..] ולכן כשאתה אומר אינסוף,שלך זה כל כך נראה פשוט,אדם אחר לא יוכל לפרש את מה שתגיד,אלא יחשוב על דבר אחר ולא ברור-שזהו האינסוף הלא ממש ברור ואמיתי שלו.. שנזכה לראות את הסוף הטוב שבחיים וכל אדם יראה את האור שבסוף ויבין את המשמעות האמיתית של האינסוף..=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] קשה להזכר בנוסטלגיה כואבת...בכלל,להזכר בדבר שנשכח מזמן,דבר שאהבנו ולא נוכל עוד לאהוב אותו,כמו אהובה...וכמו שכתבת,הנהר לוקח ולא מחזיר אחור...זרם החיים לוקח איתו את כולם..ולא מחזיר את החיים לאחור כשהיו..אבל צריך להתמודד עם החיים כמו שהם,גם אם הם קשים..וגם עם הזכרונות שהם מעלים בנו כל פעם מחדש.. יהיה טוב,רק צריך להאמין ולקוות... בע"ה שתזכה לראות רק את הטוב שבחיים... תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] שמתי לב ל"אבנים לבנים" ועדיין לא ממש הבנתי..אשמח להסבר.. ועכשיו לעיקר,שיר יפה,כי באמת חסרים אנשים שיראו את העולם בקצת צבע ולא רק בשחור ולבן,בים ואדמה..יש גם דברים באמצע..עולם שלם של צבעים וגוונים נמצא בו..קצף הגלים,הרוח הנושבת,החול שנכנס בין האצבעות ברגליים,האופק הנמתח עם השקיעה הרחוקה שלעולם לא נוכל לגעת בה..ועוד ועוד...=] מקסים!:) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ממש הצלחת להעביר את המסר!!הדרך הידועה כל כך שלעולם לא נגמרת!לצעוד הלאה ולעולם לא להפסיק למרות שבתוך תוכנו אנו יודעים שלעולם לא נגיע אל האופק ולקצה הקשת בענן... הייתי מציע רק לנקד כמה קטעים כמו "סוֹפה" וסוּפה" זה מבלבל... קטע מדהים כתבת...=] תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אויש...=\ זה עצוב...כשהעצב מקדים אותך לכל מקום אליו תגיע-אתה לא תגיע רחוק...לפעמים צריך כמו "לתחמן" את העצב הזה..וככה לשכוח ממנו לעולם..ותתני לו לצאת רק כשצריך..כי עולם ללא עצב הוא לא עולם וכמו כן על החיים...תנסי לחייך למרות הכל..חיוך עצוב הוא הדבר הכי הכי נוגה בעיניי...ואחרי שנותנים את החיוך היחיד הזה,מתמכרים אליו ולא נותנים לא לעזוב אותך...=] שיהיה רק טוב והכי חשוב שמח!:-) תודה לך...! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה...!כמה נכון הדבר...גם אצל בני אדם ישנם אוצרות אבודים בנשמה,שרק מחכים שיבואו לגלותם...תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] המבט נישא אל ראש צוקים..מתוך העמק,בין ההרים הוא עומד ומסתכל למעלה,גבוה.. תודה רבה =] [ליצירה]
