אם דעכה להבתך, ונדמו שירי ליבך,

הביטי לירח ותראי שם את פניי.

חפשיני בין כתלי הכוכבים העזובים,

אלה שנפלו ולא קמו מעולם.

אמרי לי שנדם קולך הפנימי,

ספרי לי על דרכך החדשה, המבודדת.

לחשי לאזניי ששכחת אהבתינו,

ותלכי על פני המים הנוטפים מעיני.

אך אל נא תשליני ילדה אהובה,

בל תשטי בי ככלב עזוב.

ליבי כה פגיע, רגיש ואוהב,

כשלא תאהביני, עולמי יֶחַרֵב.

כי יופייך כשקיעה רחוקה על הים,

וליבך כה נשגב, כמלאך ממרום.

עינייך כומסות לן רזי עולמי,

ושפתייך לוחשות רק שקרי אהבה.

אז טרם אלך לדרכי הדואבת,

אמרי לי דבר אחד, אחרון.

האם עודני הנסיך עליו חלמת בשנתך?

האם ליבך עוד מגשש באפילה של חיי?

נשימתי נעתרת אליך כלה,

רק אמרי לי אהבה, כמו מתוך החלום.

את תשובתך מסרי לי, בתום מילותייך,

ותני לשקיעה ללטף את יופייך.

יצוף הוא בשקט, בים הגועש,

עד בואו על גליי השולחים לך תפילה.