את פנייך הסתירי אחר חיוכך,
הכניסי כוכב, בחופות שערייך.

סתרי הצינה, ומשב ערפל,
כסי בטלאים, ושמרי עד בוא ליל.

תבואות השדה, ורגבי אדמה,
השאירי למען עבור בם הדל.

ראי בעניי, עלמת שיבולים,
ורצעי באזני, בהגיע יובל.