עוד לא הספקתי לומר לך שלום,

וכבר נעלמת בעננה של בדידות.

עוד לא הספקתי לומר שהיום,

היום התאהבתי בך,כמו מחדש.

כל מגע של ידי,כד חרס נשבר,

עד מתי אהיה מצורע ועזוב.

כל מגע של ידי,עוד לב שנגמר,

מתרחק בפסיעות של דממה,

ועצוב.

טוב היה אם ישבתי בין עבי המרום,

שם יכלתי לעוף בלי לדעת לאן.

טוב היה אם שכנתי,בין שמש לדום,

שם בטח חפשוני עורב ומקור.

לו יכלתי לגמוע מחייך שלך,

הייתי עוזב עד קריאתך לי,

חזור.

לו יכלתי מעט,רק לנשום מבטך,

הייתי נותן את ליבי השחור.

אך אין לי כל אלה,ילדה רחוקה,

ידיי משגות רק מימיי נחלים.

ואין לי כל אלה אישה,אהובה,

כל מה שנשמתי,הוא שמך,התמים.

כל מה שנשאר לי הוא תקווה אבודה,

קבורה בין אלפי חלומות נגוזים.

כל מה שנשאר,נשימה אחרונה,

ואפול גם אני,בין אלפי כוכבים.