[ליצירה]
אוי..=\ פשוט אוי אחד גדול...זה כואב כשזה מתפוצץ ככה בפרצוף אחרי שהתחלת לבנות את עצמך ככה..אבל,אחרי שנהרסת את יכולה רק לעלות..ולבנות את עצמך שנית..ולהתחזק ולא לתת לאחרים להרוס..
תודה לך..
[ליצירה]
לפעמים האדם יותר דומם מן הדומם עצמו,נכונים דבריך...אך דברי האדם כשנשמעים,הם יותר חזקים מכל דומם אחר.."אולי ליבך הוא אבן,אבל ליבך הוא קודם כל לב..."
[ליצירה]
אחחח..גם אני מחכה ליום בו אוכל להפציע כך,ליום בו הלב פשוט יפרוץ החוצה בכל כוחו וישבור את כל חומות הכאב שבנה לו גופי וישאוף מאוויר העולם שאיפה עמוקה וארוכה...
התחושה מוכרת...=]
תודה לך!
[ליצירה]
וואו,כמה שאת צודקת!!תמיד צריך לזכור את המטרה שלשמה אנחנו הולכים בדרך שלנו,ולהזכר בה גם בדרך,כדי שתיתן לנו את הכח להמשיך..וככל שנלך יותר נדע שהמטרה שלנו יותר חשובה,וצריך להשקיע בשבילה המון כוחות!
זה הזכיר לי תמיד כשאני נוסע בדרכים אני מסתכל על איזה הר ואומר לעצמי,כמה קשה יהיה לטפס עליו ולהגיע סה"כ עד הפסגה?זה לא הרבה..אבל זו המון עבודה,וכמה שדברים נראים לנו פשוטים,הם צריכים המון השקעה..
כתיבה פשוטה ולעניין,ממש יפהיפה! =]
תודה לך!
[ליצירה]
[ליצירה]
"לעולם לא רווים"...האמנם?
אני דווקא חשבתי על שתי צורות למשפט הזה שלך..
מצד אחד,לעולם לא תשיג את האהבה למרות שתשתה ותשתה ולעולם לא תגיע לגאולה המטהרת הזאת שתשקיט את הרגש הסוער הזה..
ומצד שני יש את התחושה שלאהוב זה טוב ועוד ועוד ולעולם לא להפסיק!לשתות ולשתות ועוד לגימה אחת,רק להמשיך לאהוב,ואז הכל יפה ופורח,הפרחים לידכם פורחים ואתם חיים חיי גן עדן עד סוף חייכם,וזהו כמובן,חלום הזוי וחסר מציאות...אבל גם לחלום זה טוב!=]
אני לקחתי את השיר בתור שאיפה לאהוב ולעולם לא להפסיק...לחיות את האהבה כמו שהיא,מדהימה!
שיר יפה,למרות שקצת לא אהבתי את ה"סגידה" אבל זה ממש קטנה..חח
תודה לך!:-)
[ליצירה]
אהבתי אליה כקרן האור,
כזיו על פני מים רועדים בכתום.
כשמש זורחת על הרים רחוקים,
כטל הפריחות הנוטף בפרחים.
כטוהר השלג,הצחור הנצחי,
כשמע הזמר,בבוא האביב,
כציפור באויר הדואה במרום,
כדמעה מן העין,הממאנת לפול.
אכן האהבה שאת מתארת פה,כמעט ואינה ניתנת לתיאור!היא סוחפת,מרגשת,מטורפת!ממש כמו שאמרת...מדהים פשוט!הבאת לי השראה...;-)
אין לי עוד מילים להוסיף..
רק שנזכה כולנו לחוות את האהבה הזאת במהרה..
תודה לך יולי!=]
[ליצירה]
אויש...=\ זה עצוב...כשהעצב מקדים אותך לכל מקום אליו תגיע-אתה לא תגיע רחוק...לפעמים צריך כמו "לתחמן" את העצב הזה..וככה לשכוח ממנו לעולם..ותתני לו לצאת רק כשצריך..כי עולם ללא עצב הוא לא עולם וכמו כן על החיים...תנסי לחייך למרות הכל..חיוך עצוב הוא הדבר הכי הכי נוגה בעיניי...ואחרי שנותנים את החיוך היחיד הזה,מתמכרים אליו ולא נותנים לא לעזוב אותך...=]
שיהיה רק טוב והכי חשוב שמח!:-)
תודה לך...!