רואה מטושטש מוחי תועה בערפל,

התעתוע בי אוחז ולא ניתן להתרגל.

מצד לצד מתנענע, שומע את כולם,

אך הם אינם רואים,

כי אני איני אותם.

צלליות מרחפות אל מול פני,

מלוא בָזַק,

האם כך מרגישים מלאכי העליון?

ראשי מִכַאֵב, מיטלטל על כתפיי,

מלהג לי הזיות במוחי נטול הרְאִי.

שומע ליעוגים, סביב גופי הנעלם,

מרכיב את משקפיי,

כולם בוהים בי,

בכלון.