חָבֵר הָיַה לִי,הָלַך וְדָעַך,
נַגוֹז מְחָיי וְאָבַד לְעוֹלָם.
יָדִי מְיוּתֶמֵת,לִיבִּי מְחוּרָר,
וְעֵינָיי רְטוּבוֹת מְמָטַח דִמְעוֹתָיי.
לֹא עוֹד מָבַּטִים,וְקְרִיאוֹת רְחוֹקוֹת,
חִיבּוּקִים אוֹהָבִים וְטְפִיחוֹת מְנָחְמוֹת.
וְנוֹתָרְתִי לְבָד,בַּעוֹלָם הָגַדוֹל,
מְפָחֵד מְחָבֵר שְׁיִתֶן לִי לִפּוֹל.
אֶל שְׁחוֹר הַבְּדִידוּת שְׁהֶשׁאַרְתִי אֲחוֹר,
אֶל הַעֶצֵב הַרָב שְׁיָשׁכִּיחַ הַאוֹר.
מָקוֹם בּוֹ תִקְווֹת רְחוֹקוֹת כּמוֹ הַיָם,
וְשֶׁמֵשׁ זוֹרָחַת כְּשׁהַלֵב שׁוֹתֵת דָם.
