דמעות של עצב ושמחה מעורבות, חונקות את גרוני,

אך לא אבכה, מתבייש אני ממכם!

הייתם גיבורי עולם, ולא בכיתם לפני הסוף.

לאות הוכרה לכם, על חיי שלי, לא אבכה.

את דמעותיי אחסום למענכם!

כל טיפה שתחנוק את פי, כל יללה שתבקע,

רק בשבילכם!

לפצות על צרחות המוות שהיו שגורות בפיותיכם,

ולא נשמעו מעולם, כי לכם היה אסור...

אנסה, רק אנסה להבין איך זה היה,

כשלא קראתם "אבא"!"אמא"!...כשדיברתם איתו בליבכם,

והוא,

כנראה שתק! ולא ענה...לא היו לא מילים או תשובות...

רק מילה אחת אבקש ממכם, ממכם וממנו,

את ה-סליחה!