אני כותב את מה שאין בי לכתוב,

ומדבר כל מה שאין בי לומר.

אני צופה בנוף הנעלם,

ומתרגש ברגשות לא שלי.

 

אני זועם על כעסי, ומתאהב בחיבתי,

מנקה בה אישוניי דרך כובד כאבה.

אני שוכב את מיתתי, מדבר על מצפוניי,

ומחפש אהובתי, תכולת עיניים כחיי.