הו ילדתי, התגעגעתי עד כה,

רחקתי ממך רבות אך ליבי נותר פה.

התגעגעתי, חלמתי עליך בלילות,

מפלי אהבתי החלו זורמים,

חיי כשאינך כאן, אינם חיים.

עוד כוכב נשר מן השמים,

והירח נותר תלוי בעינייך,

זוהר כבדולח אישונך הנאור,

מצפה לדליקה בליבי הטהור,

שתבוא ותכלה את גופי כליל,

כאש בשדה שחרחר של קוצים.

אוהב אותך לנצח אהובה יקרה,

אשכחך כשתיפול החומה הקרה.

בלילה ישן ואת בראשי,

בבוקר חושב, אינך מוחשית.

כל כך מושלמת, אך לא שלי,

חכי שאחזור לי ממסעותי הרבים.

אומר לך "ילדתי, מאסתי לבכות!"

ציפיתי לרגע, ציפיתי רבות.

לראות את עינייך שפוכות מדמעות,

לחבקך בזרועותיי, החמות, הפתוחות,

המחכות רק לך, נערה מהורהרת,

שתבואי תאמרי לי, קח נא החרב,

נעץ בי חזק שלא ארגיש,

ואשכב לי בנחת תחת העץ הקשיש,

לעולם לא אתן לך לברוח לי שוב,

בדמע, ביזע, רכנתי בחוץ,

חפשתיך בדרכים הסלולות של הכפר,

גם בערים בהרים ובנהר,

שסחף אותי אלייך, ילדתי הקטנה,

שנתן לי הכח לתת מתנה,

נשבע בחיי, שהלב לא ישכח,

כי לעולמי עולמים, אוהב רק אותך...