קשה לי.לא יודע איך להסביר לך,כמה קשה לי לחיות ככה,לבד,בלי מעגל של אנשים שסובבים,אוהבים,מחבקים,בודדים,איתי..

אני מסתכל עליך ושואל את עצמי,מה קרה לנו בעצם,למה זה כך,וכל שאני מקבל הוא גשם.גשם קר וצונן שממטיר עלי תשובה אחת ויחידה..הוא אומר לי שאני רטוב,וצוחק לי בפנים.

כמה זה כואב כשאתה לבד,אתה יודע?איך אתה בכלל יכול להבין את המשמעות של להיות לבד,כשכולך מלא,וסובב מן הכל.

כמה כואבת אהבה,אתה מבין?איך תוכל להבין את הלב הנשבר,את הבכי בלילה לבד,אל הכר,כשכל מי ששומע אותך,הוא בעצם מכרך היחיד..

כולם מסביבי צבועים,מחייכים ונוטשים,מסתכלים,וצוחקים..איתי,עליי,עליך..ואני חושב לעצמי ומבין שדי,נמאס לי כל פעם מחדש,להאמין שיהיה טוב,שעוד מעט זה נגמר,האור מגיע מיד אחרי שהכי חשוך..ואם זה לא הכי חשוך שהיה לי,אני לא רואה סיבה להמשיך..

כבר חשבתי לעצמי כמה פעמים למה לא לגמור עם זה,ולהמשיך הלאה..לחיים הבאים,הטובים יותר,הנצחיים..ובכל פעם חשבתי לעצמי שאמצא איזו תשובה מנחמת,ואמרתי נו טוב,יהיה בסדר..אבל לא תשובה מצאתי,אלא גשם..גשם שוטף שלא מפסיק לרדת עד שימחק ממני כל זיכרון,כל מחשבה על חיים אחרים,טובים יותר,רעים יותר,שונים..

כבר הצלחתי לדמיין אותך רואה אותי קופץ,עף באוויר מעל המים,עד אשר אתנפץ ואצרח כל עוד נפשי בי.כשגופי יפגע במים וישבר לאלפי חלקיקים קטנים,שלעולם לא יתאחו,גם לא למעלה.

ואתה תשב,תבכה שזהו בנך.ותתאבל שזו דרכו.ותמשיך בן רגע את מעשיך הבלתי מובנים בעליל.לעומתי,שאנסה לאסוף את עצמי אל מקום אחר,מיוחד.

רוצה אני רק להתעורר מהחלום הזה.מהחיים האלה.רוצה לקום מתחת למים ולהביט על שמש מטושטשת,ועל גלים שעוברים מעליי.על אוקיינוס שלם של חופש ואושר.שספינות אהבה אינן טובעות בו.אלא מפליגות אל ארצות רחוקות,וכובשות הרים גבוהים.

ושוב,אני מתעורר אל המציאות בה אני חי,או מת..ומנסה לחייך את החיוך הכי טוב שלי,אבל לא מצליח..הפנים שלי שכחו כבר מזמן מה הוא חיוך אמיתי,של אושר.של צחוק עד דמעות,ושל שקט פנימי.אלה הם דברים שרק אוכל לדמיין.דברים שנראה שלא יקרו לי עוד.

כל שנותר לי הוא לספור כוכבים,ולראות שאין בי את הכח להמשיך.אז אמשיך לי בדרכי שלי,אל המיטה החמה,בה אבלה את רוב זמני עד הסוף,אם יבוא,כשיבוא..עם הכרית,חברתי הטובה,והחלומות,שהם כל שנשאר לי..

לילה טוב לך..