[ליצירה]
עבר הוא עבר,זה נכון..ואין מה לעשות,אך עם זאת אפשר תמיד לשאוב כוחות מהעבר,ללמוד מטעויות ולדעת שאפשר לשנות..ולא רק לבכות על מה שהיה..
ממש יפה,אהבתי..=]
תודה לך!
[ליצירה]
אויש יפההה....!!!
כולם רואים משהו אחד,בעוד היא מסתירה בתוכה כל כך הרבה רזים שאין איש מלבדה יודע..ופה ושם,בין כר לכר היא מרשה לעצמה לפרוק את העצב הזה,ששמור בתוכה אל שום אוזן שתשמע אותה..
ומבחוץ היא ממש כמו דיווה כזאת..זה מחזה כל כך מעורר כמיהה לגעת בניצוץ הזה שהיא משאירה אחריה..ובסוף רק נותר הגעגוע,ליופי הנסתר הזה שלה..לאהבה הזאת שלה..
מקסים!:)
תודהה לך!!
[ליצירה]
תיאור יפהיפה לתפילה אמיתית וכנה של אדם זקן וכבד ימים..רק אדם שעבר הרבה כל כך יוכל לקבל את פני השבת באמת בשמחה וצהלה וירקוד לבואה!ואחריו כל מתפללי המניין והיא,ככלה תכנס אל ליבותינו השבת...
תודה!
[ליצירה]
מסכים עם כל מילה...נעצור לרגע הכל ונתייחד איתם..
אבל הכי חשוב לראות את הטוב שבכל דבר...הפרחים יצמיחו עליהם מחדש ואולי אף יותר יפים,והפריחה תחזור ליופיה הטבעי...למרות שהזוועה היא אותה זוועה,צריך להמשיך הלאה,אך לזכור...שנזכה לטוב ולצמיחה![תרתי משמע...]
תודה לך!
[ליצירה]
וואו ממש הצלחת להעביר את המסר!!הדרך הידועה כל כך שלעולם לא נגמרת!לצעוד הלאה ולעולם לא להפסיק למרות שבתוך תוכנו אנו יודעים שלעולם לא נגיע אל האופק ולקצה הקשת בענן...
הייתי מציע רק לנקד כמה קטעים כמו "סוֹפה" וסוּפה" זה מבלבל...
קטע מדהים כתבת...=]
תודה לך!
[ליצירה]
כמו בכל עניין בחיים,לכל דבר יש שני צדדים..מקסים!
אבל אולי הכתיבה הזאת משחררת אותו?אולי כך הוא מבטא את אהבתו...?אם יניח העפרון לא יוכל לאהוב כמו שהוא יודע..
אז נלך לישון כשידינו אחוזות יחדיו בעפרון מחודד,והדף מונח לידינו,בצד..
מדהים!:)
מקווה שמצאת את החצי השני של חייך..
[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..