ברוך אתה השם, אלוקינו מלך היגון,

אשר קידשנו בעלבונו של הצער, וציוונו,

להתעטף בכאב.

על נהרות אכזב שם ישבתי, קוננתי על בת ציון.

בכינור ונבל קרועים לגזרים, ניגנתי שיר מזמור.

משמים זעקה גדולה ומרה, נשמעה לאזני בבל,

אך אַין וְאֵין אוזן קשבה, לנאקת מביא וגואל.

בשקט דממה לחשו עניים,מי כמותו עלֵי אדם,

באימה דרוכה פנה ליבם אל תחת קומתו.

השפילו ראש עיוו מבט, הפנו אישון בוכה,

יָרְאוּ מְגדול עולם יודע יצר, מחשבתו.

ברוך המבדיל בין חושך לאור, בין טוב לרע,

בין לבן ואפור.

יודע אלם, שפתיים דובר, חופש לב שבור,

ורק אַחָר מחבר.

מסמא נדכאים, מכאב אהובים,

סומך העומדים, ורופא מתחזים.

לא תחפוץ בליבי, גם לא דמע עיניי,

ונותרתי שואל..(?)