עלם חמודות התדפק על סף עייני,

כָּמַהּ הוא לחיבה,ולא ידע על מר רוחי.

ביקש אצל ידיי,את הלילה לעבור,

למרר בבכי כתף,ולזכות ברגב חום.

כשנענתי בשלילה,התאכזב לו הנסיך,

וחפש בצל הדרך את יופיו הנאבד.

ישב תחת צילהּ של הַאֶלָה המקסמת,

ורֶחֵשׁ מיתרים שמע מאופק הזריחה.

קרב הוא אל הצליל של הגיטר המכשף,

היישיר מבט אוהב אל עלמתו החיננית.

והמוזיקה נמשכת גם כשקפאו האוהבים,

ומן הקור עלה פתאום שוב,חיוכה הילדותי.

נערה תכולת עיניים,שיופייה לא יתואר,

חודרת אל ליבו ובו חוצבת כאבה.

ונסיך החלומות כשל בשמוע קינתהּ,

ולא יכל עוד לשפתיה,הלוחשות בו שקר קר.