אפס בלתי יכולתי לגלות,

מה צופן האתמול הקבור בעשן.

תמרות תועבה ושחקי זוהמות,

מדכאים את רודן שמחותיי הקרות.

בבוא הנץ אקיץ לנשום,

תפארת נעם האוויר.

ובלכת יום אשב לצפות,

בנחל אדמומי.

גבעות של אש,ויערות של פחד,

צמחו בלב שממה.

כמעה נבטו עשבי הרעל,

לפצוע לוחמים.

מטות מכים על צלע הר,

ואין עונה במארב.

כי בא אויב בלבוש אלמן,

כי סרו אהוביו.