מתי כבר תביני ילדה כאובה,

שצער וְאֶבֵל,הם דרך חיים.

הם חוברים יד ביד אל צבעי הצחיחות,

צועדים על שבילי אבנים מחוקות.

 

ומכל הציור האפור,המעיק,

תקחי את האור,החודר בערפיל.

חפשי את פניי המחייכות בהסתר,

המבקשות את פנייך,להשלים החסר.