אני הולך ביער השחור הזה ומרגיש שאני הולך אחרי כל מאות הילדים הקטנים והתמימים שנטבחו פה, בבורות המוות האלה, אני לא מסוגל אפילו להבין מה הם מאה אנשים, שלא לדבר על אלף...

עומד פה מול קברם, הבור הגדול, מתפלל שיתקבלו נשמותיהם בשערי מעלה, אומר תפילות בקשה ותחנונים, הם תינוקות! ריבונו של עולם...

תינוקות של בית רבן! במה חטאו אלוקים?! מה פשעו?!...

איך יכלו הרוצחים להביט באישוני עינייהם של הקטנים האלה?...

אני מנסה להמחיש לעצמי את צעקות ה"אמא" ו"אבא" שזעקו ביגון ובעצב...

אני בעצמי, אולי בגילכם בערך, מקיים את חיי רק בזכותכם!בזכותכם, הקדושים, הטהורים, הקטנים, התמימים, הכל-כך אהובים...

מקווה אני שלפחות היער שפורח פה מעפרכם ימשיך לפרוח עוד יותר, מכל דמעותיי ודמעותיינו שירוו לו, לשורשיו-לכם...

העלים היבשים שנשרו בשלכת, שנרמסים תחת רגלינו, נשמעים בקול רועש באוזנינו, מזכירים לי את צעקות המוות של כולכם, יוצרים דרך של כאב, שביל של יגון!

איך יכלת לעזוב כך את כל הילדים, אלוקים?! נתת להם כבר את מתנת החיים בחסד... למה?נתת להם את זיק העיניים לראות את טוב העולם, כשבעצם רק רוע הספיקו לראות לפני מותם בבור...

כנראה שלעולם לא אבין את מעשיך אלוקים... גם לא אנסה...

רק בקשה לי אחת, אליך, במקום זה,

רחם עלי, על צאציי,

על ביתי ועמי, הבא שלום ואחווה

במדינתי ובארצי,

שלא תבוא הצרה והכאב בליבי לעולם ועד,

ולא אצטרך להרהר בשם קדשך,

אם לעזוב את חיי.

תן גן עדן לילדים, וגהינום לרוצחים,

שים שמם של ילדיך, כאפריים ומנשה,

ואהבם לעולם! אם לא ראו את טוב העולם,

לפחות שיראו למעלה, במרום,

את טוב זיוך מול כיסא כבודך, וישחקו לפניך...

זוהי תפילתי, תפילת הילדים...