את קולי תשמע רק אם תבחן היטב בידך,
את מבטי תרגיש דרך הרוח הנושפת בארפל סמיך.
את ידיי תחפש ולא תמצא מאומה,
כי הנני כלום יותר מהרִיק.
את אוויר העולם אינני נושם,כי כלומים אינם נושמים.
קיים אני מרגש העצב,המכיל בתוכו תועבות אנשים.
עַפר הארץ מרכין לי כתפו, מֵשווה לי הרגשה של שוויון פנים.
דחליל בגינה לועג לי ברוע, אֵפר פרה אדומה בי זורעים.
טמא בין טובים, מדלג על קברים, סומא יותר מכל העיוורים.
הכלום בי שולט, תופס בי הכל, כי כלום הוא המלך, בממלכת השחול.
