שמים צבועים בכתום ואפור,

מזכירים לי אותך,

במבט מיושן.

עייני עננים מסתכלות ובוכות,

כי יופייך מסמא

כל מביט נסתרות.

 

צמרות העצים

מזמרות לך שיר ערש,

בטרם תלכי לחלום בצילם.

ובהקיץ זיו עינייך

ירד אז הטל,

ויראה לך עולם מנצנץ ככוכב.