[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..
[ליצירה]
יאא...איזה תיאור מקסים...אבל אל תבכי על זה..את יכולה במקום זאת ללמוד מזה ולהתחיל את הדרך החדשה שלך!ולהתכוון כל יום וכל שעה,לבכות אל אבא בכל זמן ולשיר "ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהילה..."
הלוואי ותמצאי את דרך הישר ש-ל-ך-!
תודה לך..
[ליצירה]
שוב,הכאב,ושוב הדמעות,
עד מתי עוד נמשיך,עם הכעס לחיות?
נכסה את עיניינו בתקווה עמוקה,
ונאחה את ליבנו,בחמלה מתוקה.
כל תקופה בחיים,כל שינוי,הוא קשה..
כולנו לא תמיד רואים,אבל הוא שם..הוא רואה,ופוגע,עוקר,וזורע..תסמכי עליו,שיש לו תכניות..
והכי חשוב,תמשיכי לחייך!!
שוב תודה לך..
[ליצירה]
"לעולם לא רווים"...האמנם?
אני דווקא חשבתי על שתי צורות למשפט הזה שלך..
מצד אחד,לעולם לא תשיג את האהבה למרות שתשתה ותשתה ולעולם לא תגיע לגאולה המטהרת הזאת שתשקיט את הרגש הסוער הזה..
ומצד שני יש את התחושה שלאהוב זה טוב ועוד ועוד ולעולם לא להפסיק!לשתות ולשתות ועוד לגימה אחת,רק להמשיך לאהוב,ואז הכל יפה ופורח,הפרחים לידכם פורחים ואתם חיים חיי גן עדן עד סוף חייכם,וזהו כמובן,חלום הזוי וחסר מציאות...אבל גם לחלום זה טוב!=]
אני לקחתי את השיר בתור שאיפה לאהוב ולעולם לא להפסיק...לחיות את האהבה כמו שהיא,מדהימה!
שיר יפה,למרות שקצת לא אהבתי את ה"סגידה" אבל זה ממש קטנה..חח
תודה לך!:-)