חבר היה לי...היה ונגמר.

זה קרה כה מהר,זה היה מאוחר.

הוא שיקר לי רבות,פגע וברח,

לא רצה לקבל שהייתי איתָך.

אותיות אותיות,נכתבו על הדף,

מכתב מהלב,שאליו הוא נשלח.

נגע בו קלות,הזיז איזה רגש,

כועס אך סולח,זה בא מן הנפש.

היא יושבת איתי,אך אני לא איתה,

חושב על שמיים,חושב על מיתה.

מביטה לתוכי,בעיניים כחולות,

ואני אבוד,במדבר,בחולות.

מבינה לליבי,ולא מעכלת,

היא רוצה שאשאר,היא לא רוצה לרדת.

כואב לה בפנים,עלי ועליה,

היא בוכה על כתפי,בלחייה אני נוגע.

מנגב הדמעות,מחבק ומרגיע,

אומר "לא נורא,בסוף הוא יגיע,

זה לא אני,הבחור המיועד,

כי חבר אמיתי,היה נותן את כל היד..."

לפתע רואה את ידי בידה,

מבלי שראיתי ליטפתי אותה.

היא אומרת בשקט "זה אמיתי..."

מסתכל לה בעיניים ומחייך לי בפנים.