קשה לעזוב כך באמצע פתאום,

כך באמצע היום,

את הלב כה יתום.

קשה לחבק את הילד התם,

את כוכב ילדותם,

שנפל ולא קם.

קשה להזכיר נשכחות כאובות,

נשכחות כה זכוחות,

נשכחות מתלקחות.

קשה לרכך את ליבי הפעום,

את נופֵי הדמדום,

את פצעֵי הדימום.

קשה לרחם על חושבי מחשבות,

על חושבי אהבות,

על חושבי לבבות.

קשה להשאיר את הנפש זועקת,

את הקירבה המתרחקת,

את הילדה השותקת.

קשה לקבל בלי לתת חזרה,

בלי לתת העזרה,

בלי לראות אות קריאה.

קשה לאהוב כשצבוע הלב,

כששוב הוא כואב,

כשהתיעוב מתרחב.

קשה לחבב בעת הצרה,

בעת המרה,

בעת אין ברירה.

קשה להרגיש מתוך הסינוור,

מתוך הסיפור,

מפניו של כיעור.

קשה לי לראות כשאת מגששת,

כשאת לא חוששת,

כשאת מחפשת.

קשה לי עכשיו יותר מהכל,

יותר מהחול,

של הים הגדול.

קשה בחיי לפול ממהר,

לפול מחבר,

אל הקבר חותר.

וקשה מתמיד המרדף הקרוע,

המרדף הפרוע,

שנגמר וידוע,שאני הפגוע...