היצירות הבאות לקוחות מתוך יומן המסע שלי לפולין,
ביער לופוחובה אני עומד, על אדמה לא שלי, אדמה ספוגה מדם,
מחטי האורן עדים לזוועות ולמראות.
לאנשי היום-יום, שבן רגע הפכו אגדות.
מקשיב להספדים מול קבר האחים, מקשיב ובוכה על אחינו שנטבחו.
מאזין לצרחות שבאות מן היער, צרחות שנשמעות רק לאזניי, איני יכול לתאר איך זה מרגיש, מקשיב ובוכה לקולו הרועד של נכד ניצול, רוטט, לא יציב, הוא מגיע למילים "אמן יהא שמה..."
ונעצר.
נחנק מדמעות, משקה את אדמת מולדת אביו, אדמה שידעה הרבה,
הרבה דמעות, הרבה דם,
הוא לא מסוגל להמשיך, הוא עומד מחובק עם רבּיּ.
כמו תינוק תמים וקטן, מתייפח על כתפו.
ואני רוצה לפול שם, כמו אותם גיבורים נערצים,
שיבכו גם עלי בכי עוצמתי שקורע את כיסא כבודו של אבא!
,
