טל הזדכך,וזרם אל גופי,

כמו גלים אל המזח,

בלב השממה.

לקחת את ידי,

תחת חום נשמתך,

וחסית גורלי בצל אהבה.

אִמְרֵי כיסופים הענקת לתוכי,

רגשות העבר,

את שחקת מתוכך.

הזית על כפיי אהבה אמיתית,

אהבה שליבי

לא ידע מעולם.

ובחלוף הימים התגברה הדממה,

מבטים התחברו ללא קול

באוויר.

ביושבנו מתחת כיפת השלכת,

ראו אישוניי את יופייך,

הפועם.

טווית בחוטים את ליבך בליבי,

שלא תמוש הקרבה מתוכינו,

לעד.

ידיים שילבנו עד אור ההקיץ,

ומזור לליבי,

לא יחסר לעולם.