כל נעל עולם,

כל סנדל הוא פרח קטן,

קטין גוסס בנעלין של כבד ימים,

לא מתאים לזקן המתים.

בגדר הישנה הם צעדו, הכפכפים,

בכל האזור הם נכבו מקור האדמה הדואבת.

עברו בשערי החדרים, בשערים של מעלה,

מלאות אבק, אחת אחת הולכות הנעלים,

על מרצפות הדשא במחנה,

חיפשו עלים, עשבים, דבר מאכל,

אך הובילום, הנעלים, אל דרך האפר,

דרך המוות...