כפתילי ארגמן קבוצות שערה,

כעלה הנידף בשלכת יופיה.

כטיפה הנושרת מעב מרומים,

כך דמעה משתחררת ומכה ללחיי.

ובעודני סתור ממשב הצינה,

סגרה היא הדלת אחר חלונה.

שאהבה לעולם לא תוכל לחצות,

אל ליבה להגיע,לספר רגשות.