[ליצירה]
אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים.
לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא.
בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
קטע שהוא כנות, עצבות ומבט חודר למציאות מנקודת הראות של האדם האוהב, האדם הרגיש, שמודע לשוני בינו לבין מציאות החיים הקרה והמנוכרת, אך איננו מקבל אותה, דבר שהופך את חייו לטרגדיה. אהבתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
ביקורת בונה תבוא, כנראה, מאוחר יותר.
בינתיים אני רק אומרת שהשיר כל כך זורם עד שקשה להרגיש שהוא עצוב...ושהחריזה השתפרה להפליא (למעשה, חוץ מאשר בשתי שורות היא מצוינת ממש)
[ליצירה]
אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה.
"כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף.
ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים...
וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש,
שינעם לך ברוך
כּנרת~~
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
בהחלט מסכים..אהבה אמיתית היא אהבה מכושפת,מערפלת חושים ללא הכרה בין טוב לרע,עצב ושמחה,ובכלל,את ההיגיון עצמו היא מכשפת..
אם יורשה להיות קצת קיטש,אהבה מכושפת,גם חזקה כמו כישוף,שלעולם לא נשבר נו מטר וואט,לעולם היא תעמוד...
לא רבים הם הזוכים לאהבת אמת,אבל לא להתייאש,להמשיך ולחפש אחריה,רק כך נוכל למצוא דרך כל החושך בחיינו את האור היחיד,האמיתי..שאחריו נלך כעיוורים באפילה,ונאמין בה כשם שאנו מאמינים בקב"ה ית' שהוא נמצא ומשגיח עליה!שנמצא אותה בזמן,ובמקום,כשהוא ירצה..אחרי הכל,זיווגינו נקבע טרם נולדנו,כל מה שנותר לנו לעשות הוא למצואו..כל מה ששונה הוא הדרך בה נמצא אותו..אם דרך מקרה,או דרך כישוף..
שנזכה כולנו,לאהוב באמת,ולמצוא את אשר מחפשת נפשינו הבודדה,ונאהב גם את אבינו כמו שהוא אוהב אותנו,באהבה מכושפת ללא צל של ספק!
[ליצירה]
אכן,מצטרף לקודמיי,נורא...
הרגש שאת מבטאת כל כך היטב,גורם ללב לרטוט מבכי...
מותר ורצוי לבכות!!לא צריך לפחוד מן הרגש הזה...
כואב עד מוות...
תודה לך...!
[ליצירה]
וווווואו....מ-ד-ה-י-ם-!
בחיים לא קראתי תיאור כל כך מקסים לאהבה טהורה!
החושך חובר אל האור,הרחוק מתקרב אל הקרוב,השמים מתמזגים עם הים,השקיעה נושקת למים ונאלמת דום,שחפים מרקיעים אל על ומביטים בך,יושבת שם על שפת הים ומחכה לאהובך שיבוא על פני רוח קרירה מלטפת...והנה הוא בא,עיניו כחלחלות מנצנצות בדמעות שנוצרו מן הרוח המכה בפניו.
מושיט את ידו אל ליבך ועוזר לך לעוף עימו לעולם אחר,בו הכל מותר והכל יפה...
נפפללאאא!!!
תודה ענקית לך...
[ליצירה]
תודה תודה..=]
אני לא יודע אם אתה יודע,אבל כבר כמה חודשים שאין מגיב על היצירות שלי...אני חושש שאולי מחרימים אותי??:P
ולתגובתך,כשכותבים על אדם אהוב,כיף לכתוב אופטימי..:)
שוב תודה,ויומצויין!
[ליצירה]
קשה להזכר בנוסטלגיה כואבת...בכלל,להזכר בדבר שנשכח מזמן,דבר שאהבנו ולא נוכל עוד לאהוב אותו,כמו אהובה...וכמו שכתבת,הנהר לוקח ולא מחזיר אחור...זרם החיים לוקח איתו את כולם..ולא מחזיר את החיים לאחור כשהיו..אבל צריך להתמודד עם החיים כמו שהם,גם אם הם קשים..וגם עם הזכרונות שהם מעלים בנו כל פעם מחדש..
יהיה טוב,רק צריך להאמין ולקוות...
בע"ה שתזכה לראות רק את הטוב שבחיים...
תודה לך!
[ליצירה]
לפעמים האדם יותר דומם מן הדומם עצמו,נכונים דבריך...אך דברי האדם כשנשמעים,הם יותר חזקים מכל דומם אחר.."אולי ליבך הוא אבן,אבל ליבך הוא קודם כל לב..."