[ליצירה]
אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים.
לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא.
בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
קטע שהוא כנות, עצבות ומבט חודר למציאות מנקודת הראות של האדם האוהב, האדם הרגיש, שמודע לשוני בינו לבין מציאות החיים הקרה והמנוכרת, אך איננו מקבל אותה, דבר שהופך את חייו לטרגדיה. אהבתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
ביקורת בונה תבוא, כנראה, מאוחר יותר.
בינתיים אני רק אומרת שהשיר כל כך זורם עד שקשה להרגיש שהוא עצוב...ושהחריזה השתפרה להפליא (למעשה, חוץ מאשר בשתי שורות היא מצוינת ממש)
[ליצירה]
אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה.
"כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף.
ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים...
וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש,
שינעם לך ברוך
כּנרת~~
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
עבר הוא עבר,זה נכון..ואין מה לעשות,אך עם זאת אפשר תמיד לשאוב כוחות מהעבר,ללמוד מטעויות ולדעת שאפשר לשנות..ולא רק לבכות על מה שהיה..
ממש יפה,אהבתי..=]
תודה לך!
[ליצירה]
המבט נישא אל ראש צוקים..מתוך העמק,בין ההרים הוא עומד ומסתכל למעלה,גבוה..
תודה רבה =]
[ליצירה]
[ליצירה]
אחחח..גם אני מחכה ליום בו אוכל להפציע כך,ליום בו הלב פשוט יפרוץ החוצה בכל כוחו וישבור את כל חומות הכאב שבנה לו גופי וישאוף מאוויר העולם שאיפה עמוקה וארוכה...
התחושה מוכרת...=]
תודה לך!
[ליצירה]
לוגן,לשאלתך.
הזיכרון הזה,שמגיח משום מקום,מכאיב כמו ודוקר,בדיוק כמו אותה החרב..אחרי כל הרוגע והשקט,תמיד תבוא עוד סערה,,עוד סופה,ואז שוב,השקט..מן גלגל שכזה..
[ליצירה]
כן,בהחלט מרגישים רסיסים של מים דרך שירך גינת,הוא מעביר תחושה של קרירות נעימה כזאת של גשם שממשמש וקרב...שנזכה לראותו בקרוב![למרות שאני לא כל כך אוהב גשם..חח]
תודה לך!
[ליצירה]
לא חכם להתייאש מאהובה,מנסיון...
כשהיא תבוא נדע!=]
האהבה צריכה לבוא קודם כל עם עצמך ואח"כ עם הזולת,כך לא נצטרך להיות תלויים באהבה של מישהו אחר!...
תודה לך...