רצתי
והלב יגע מן המלאכה,
להגיע לפני המנחה.
פונה אל הגוזז במבט
לך-תדע,
והקול,
מה מעשיך, אחראי השערה
כקול צאן ובקר העולים על האדמה.
*
על הכיסא, אחרי הגזירה
ידעתי,
כמו בישיבה,
הראש שוב ישוב
יבהק במחשבה
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
תגובות