רצתי
והלב יגע מן המלאכה,
להגיע לפני המנחה.
פונה אל הגוזז במבט
לך-תדע,
והקול,
מה מעשיך, אחראי השערה
כקול צאן ובקר העולים על האדמה.
*
על הכיסא, אחרי הגזירה
ידעתי,
כמו בישיבה,
הראש שוב ישוב
יבהק במחשבה
[ליצירה]
הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה.
דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו.
אהבתי.
[ליצירה]
מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו.
מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב'
וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו.
[ליצירה]
אחחח חזרנו לאווירה ההזויה.
נדמה לי שפעם כבר כתבת ככה הזוי. יפה לך. ממש נהדר כיף כיף לקרוא.
יש גם את המעבר לשפה אחרת (עליונים ותחתונים) (דבר התורם להזיה) לכמה משפטים במהלך הסיפור. (בדיוק במקום הנכון)
*
[ליצירה]
אופ לא מכיר את דגה ומה היה לו להתעקש לצייר רקדניות פריזאיות שמנמנות. אני מסתפק באחד שעושה ניגונים שמתאימים לבתי קפה או לגלריות שלידן. (ומצידי שילחין כמה רקדניות פריזיאיות (או פורטרטים של נשים עירומות))
סוערה מאמי - - אחח המשיכי למצוא בסיפורייך את הדרך הלא מרכזית ותעלי משם דמויות ציורים ולחנים לבושים (לבוש מלא) בתיאורים חיים. (- .
[ליצירה]
בא בימים , בעקבות תגובתך ואולי גם תגובת מלודי, חשבתי שנכון לומר כי קטע זה מחולק לשני שירים שונים.
החלק שהגבת עליו הוא השיר השני "שאול המלך"
החלק הראשון "פרשת קרח" עוסק גם הוא במצב אך מחוויה אחרת.
כמעט אפשר לומר פנים-דתית-לאומית. אם נשתמש בחלוקות שהולכות (לצערי) ואובדות.
שבועטוב
תגובות