רצתי
והלב יגע מן המלאכה,
להגיע לפני המנחה.
פונה אל הגוזז במבט
לך-תדע,
והקול,
מה מעשיך, אחראי השערה
כקול צאן ובקר העולים על האדמה.
*
על הכיסא, אחרי הגזירה
ידעתי,
כמו בישיבה,
הראש שוב ישוב
יבהק במחשבה
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאוד. גם אני זוכר רגע כזה מפעם עם איזה עץ. אבל זה לא הזכיר לי כלום. כיף ששבת לכתוב לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ** אחד לג'ק ואחד לג'וני [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, אשריך [ליצירה]
- [ליצירה] אופ לא מכיר את דגה ומה היה לו להתעקש לצייר רקדניות פריזאיות שמנמנות. אני מסתפק באחד שעושה ניגונים שמתאימים לבתי קפה או לגלריות שלידן. (ומצידי שילחין כמה רקדניות פריזיאיות (או פורטרטים של נשים עירומות)) סוערה מאמי - - אחח המשיכי למצוא בסיפורייך את הדרך הלא מרכזית ותעלי משם דמויות ציורים ולחנים לבושים (לבוש מלא) בתיאורים חיים. (- . [ליצירה]
- [ליצירה] תנסי שיפט אנטר [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. נהניתי לקרוא. בכלל, כיף לקרוא את מה שאתה כותב. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. אני אוהב שימת לב שמאפשרת לתפוס את הרגע בכל תפארתו [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה מאוד נהניתי משילוב הביטויים המקוריים זה מוסיף את הנופך ששיר כזה מנסה ליצור. [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים. [ליצירה]
תגובות