רצתי
והלב יגע מן המלאכה,
להגיע לפני המנחה.
פונה אל הגוזז במבט
לך-תדע,
והקול,
מה מעשיך, אחראי השערה
כקול צאן ובקר העולים על האדמה.
*
על הכיסא, אחרי הגזירה
ידעתי,
כמו בישיבה,
הראש שוב ישוב
יבהק במחשבה
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יש על זה השערות בדיון באייל הקורא... ויוסף עוזר עונה שם כי מדובר בטעות. (וטל"ח) הנה הלינק לשרשור באייל [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי. רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות. אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהב איך שאת כותבת. למרות שהמילה קרום נמצאת אצלי שלב אחד לפני אותה קבוצת מלים שאני לא נהנה לעשות בהם שימוש (ובקבוצה הזו כלולים למשל אדוות, עלווה, וקיסוס) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] זו היתה רק שאלה של זמן עד שסירוב פקודה יחלחל לתוך השירים. מוצלח ביותר... איזה יופי שאירועים ציבוריים נכנסים כך לתוך עולם הדימויים שלך [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת פיקשוש קטנטנה . צריך את הביטוי שידבר על ההרזיה של משא הנפש. ושיוכל להיות 'הסיבה' למשפט של הרופאה. מילה על האירוע שהשיל ממך 'קילוגרמים מיותרים' חוצמזה, פשוט נהדר גם בלי עזרת רחל. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמא שלום הו באמת, השירים האלה - מי בכלל זוכר שכתבתי אותם ... מגניב שמדי פעם מכריחים אותך לזכור. תודה, [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] איזו רעננות. איזה כתיבה. כמה את מדהימה אוהב יותר את השירים שאת ממעטת בהם בפעלים מחודשים ומתחכמים (כאן - זה רק מתדפדף) ונותנת לרעננות של המחשבות והביטויים הפשוטים לעשות את שלהם [ליצירה]
תגובות