אני דלי (דליה היא הנקבה)
מתוארך לתקופה בה
גבר עטה גלימה לעורו ואשה הניקה ביתה
צמא כמו כלב לטיפה
אחת
אני דלי שיודע
אין כרגע, מחילה בנמצא. יש תנועה.
מחכה לרגע השקת גחוני
בשצף תחתיי
ומתפלל אל אלוהי-החבל
אל תיקרע - - -
נעשה את זה, נשיקה.
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
משחקי מילים
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
לדעתי, הקטע הזה לא חרג מהגבולות שאני רואה כגבולות האתר. ואכן זה שהוא נמצא כאן ביטא את עמדתי בנושא.
בהחלט יכול להיות שאני טועה מדי פעם בתחושות שלי.
זה מה יש.
לשאלת רוח האתר:
הקו הכללי שמבוטא באתר מציג אופי דתי או אולי שמרני עם פזילה ברמה כזו או אחרת לגבול.
אפעם לא הבטחתי שהיצירות עומדות במבחן ההלכה. ומי שנכנס לקרוא כאן יצירות, צריך לדעת שהוא עושה זאת על דעתו.
אבל מצד שני צריך לזכור שאחוז היצירות הגבוליות באתר קטן. ובפועל יוצא לי לצנזר לא מעט קטעים.
קשה לי להגיד בדיוק מה הפרמטרים שעל פיהם זה נעשה אבל כאמור ניתן להתרשם לטוב ולרע ממה שאתם קוראים לאורך זמן.
בקיצור, אלו שני הצדדים וההתנהלות בינהם ועל גביהם מבטאת את "רוח האתר." שאנחנו מחפשים כל כך.
[ליצירה]
טוב מתוקים, לא יודע מה להגיד, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתן של חלק מהתגובות.
מה הבעיה באינגבול? הקפיצה היא כמובן מטאפורית אל עבר הריקוד הפרוע, אל עבר השפה הלא כתובה שפת השוליים, אל עבר חופש שנמצא מחוץ למסגרת (החלון). אבל בעיני דוד, מיכל תמיד נמצאת בתוך מסגרת החלון -ממנה היא נשקפת.
לא בדקתי אם המשמעויות האלה נשמרות בכתוב לאורך זמן אבל זו התחושה שלי מהתיאור הזה.
אגב הנה הביטוי הראשוני להבנה הזו (מפיו של יצחק גור)
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=12043&code=28
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
[ליצירה]
כל כך הרבה זמן לקח עד שיצאה תגובה כל כך פשוטה של הזדהות עד כלות.
אכן לחיבוק הזה היה מחיר. מחיר גבוה של תהיה ואיבוד.
(וגם 400 (או אולי 700??) זה מחיר לא נמוך) אבל הוא בהחלט עשה משהו לרויטל ואולי המחיר הזה היה שווה כי היא כבר לא שם, בחיבוק ההוא אלא בחיבוק העתידי. והוא יפה לה ומגיע לה.
[ליצירה]
* (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם.
לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות.
תגובות