אני דלי (דליה היא הנקבה)
מתוארך לתקופה בה
גבר עטה גלימה לעורו ואשה הניקה ביתה
צמא כמו כלב לטיפה
אחת
אני דלי שיודע
אין כרגע, מחילה בנמצא. יש תנועה.
מחכה לרגע השקת גחוני
בשצף תחתיי
ומתפלל אל אלוהי-החבל
אל תיקרע - - -
נעשה את זה, נשיקה.
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
משחקי מילים
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
עם כל ההתלהבות ממילים ותחושת ההנאה שהם מביאים, צרם לי קצת הזהות הזו. אני זה אתן ואתן זה אני. כי שווה לזכור שיש הרבה דברים שאנחנו חושבים או חשים בעומק והם לא יכולים להיאמר במילים. ואני לא מתכוון לצרות הביטוי של אדם מסוים אלא לאדם בכלל.
האישיות שלנו נבנית מפן זה לא פחות מאשר מכל עולם ביטוי.
[ליצירה]
טוב מתוקים, לא יודע מה להגיד, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתן של חלק מהתגובות.
מה הבעיה באינגבול? הקפיצה היא כמובן מטאפורית אל עבר הריקוד הפרוע, אל עבר השפה הלא כתובה שפת השוליים, אל עבר חופש שנמצא מחוץ למסגרת (החלון). אבל בעיני דוד, מיכל תמיד נמצאת בתוך מסגרת החלון -ממנה היא נשקפת.
לא בדקתי אם המשמעויות האלה נשמרות בכתוב לאורך זמן אבל זו התחושה שלי מהתיאור הזה.
אגב הנה הביטוי הראשוני להבנה הזו (מפיו של יצחק גור)
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=12043&code=28
תגובות