מסומן בחישוקים.
שרוי בם, ומדבר
איתך ויודע להקשיב
לך ולך ולהזדהות
וממש טיפל'ה לכאוב.
ואתם קובעים.
ולי, מה זה אכפת
ואתם מסמנים,
ואני שם, חסר פחד
ומלא סתירות,
מכל העיגולים,
המזרימים לי דמים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * נהניתי לקרוא אמנם נדמה לי שאיבדתי את חוט המחשבה בין התלמים ובמיוחד במהלך השורה 'עקרות היא דבר זמני היא מחיר הפרי.' [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטוח נחמד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] אני שמח שקצת הצלחתי להאמין לך. אני לא צריך יותר מזה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה.. מסמן לעצמי שצריך לעבור על עוד כמה שירים שלך.... [ליצירה]
- [ליצירה] תיקנתי את ההיפוך. זה באמת יותר הגיוני ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מצאה חן בעיני השורה הראשונה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת הַכַּדּוּר, הוּא הָיָה בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ. שורה נהדרת להתחיל איתה שיר אבל זה קצת נתקע על הרעיון הזה ולא התקדם. [ליצירה]
תגובות