מסומן בחישוקים.
שרוי בם, ומדבר
איתך ויודע להקשיב
לך ולך ולהזדהות
וממש טיפל'ה לכאוב.
ואתם קובעים.
ולי, מה זה אכפת
ואתם מסמנים,
ואני שם, חסר פחד
ומלא סתירות,
מכל העיגולים,
המזרימים לי דמים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא אהבתי יותר את הבית הראשון אני חושב שאפשר להעמיד את עונתית וחולפת לעומת חד פעמית. כי חד פעמיותה, היא הדבר שבו היא תיזכר ועל כן תישאר. [ליצירה]
- [ליצירה] הלווו זה כתוב מצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] הו זה נפלא! ממש כיף לשקוע עמוק אל מה שקורה אצלך בשורות המחברת. כי זה נמצא בדיוק על הגבול שאני יכול להרגיש כאילו אני קצת משתגע כשאני קורא ובאותו זמן להנות הנות היטב מהסיפור. צפונה מזה לכיוון הדמיון והיית מאבד אותי אפילו לטובת איזה שיר ממוצע פה... [ליצירה]
- [ליצירה] למטרות תעוד משאיר כאן לינק לראיון עם שלום גד [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה חמודים. עבר כבר הרבה זמן מאז שחוויתי את המלים הללו. וכיף שאתם אוהבים. הלוואי ואלוהים יפתח לכם את כל הדלתות שאתם צריכים. אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] היכולת שלך לתאר לאורך זמן (טור ארוך של שירים) יחסים זוגיים ולכתוב את הכל באותו קול (יש קצב קבוע כשקוראים את השירים בקול וברבים מהם אתה גם שומר על אווירה מסוימת שסובבת מעל) היא יכולת של אדם שלוקח ברצינות את כתיבתו. (ואולי גם את מושאי הכתיבה) מקנא בך. [ליצירה]
- [ליצירה] מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג. מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק במימיו אבדה החמה טבעת זהב. אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק, עמֹק, עמֹק במימיו טבעת זהב. המכמרת תרד למצולה, תעלה הטבעת ברשת. תענדנה על אצבעי: הרי את מקֻדשת! רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת... [ליצירה]
תגובות