אז ראיתי ,בשפה ברורה. יד רגל בפנים, יש עוד הליכה. הצעד מדיד, ראשי נטויה , בעיניי, נזכרתי בו. משפטים רבים נאמרו אליי, אך זה אחד < טוב עד בלי די > ובית הקיבול-בחדשות-ההר, חיקתה אותו, כנבואת שער שנפתחת ונוגע, בשתי ידיים. כעת רק מתגעגע. אני ראיתי בקול גדול שמעת ? ראיתי! אני יכול דמעות נקוות. המחזה מתמקד, הצעד המדיד הופך רוקד (רגל קדימה רגל אחורה. ) הקשר אובד, הוא נובל, מריח את השורש מאוד חושש ואנשים כשרים, בתזמון מושלם, וציור שימשי, מציבים הסולם וכשקוראים לו הוא בא בזריזות יצרח "ראיתי" (תודה לך, חמוד.)