יהרגו אותי אם
אבטא אותיות
אלף הא בית הא ב
סדר.
אך אמרי נא, אחותי,
בטאי אותן גם את
לי.
באמתחתי סדורות ה
אותיות
כמו מצות. נוקשות אחת תֶ רעותה,
כמו חולצה לבשר ביום קרה
אפטירם אגב אחר לכתי.
לא, לא ידעו, אפילו היא.
יהרגו אותי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לפעמים משפטי הסיום שלך משאירים אותי פעור פה. לגמרי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את רוגעלך קינמון. ואת זלדה (מה זה במקור?) אולי תיתן כמה מלים על אלפרד? וכמובן שלראות את המקור היה יכול להוסיף. (שוב זלדה וגם ה-תנו לי אלף (אלף)) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב לחזור לכאן ולשיר איתך את השיר האובד [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, גם אני הייתי רוצה לפרוש כנפיים ולחוש את מגע האוויר החם על שטיח- הדלתות הלבנות-קרות המקיפות אותי מכל עבר ברוך הבא [ליצירה]
- [ליצירה] וואו עבר כבר הרבה זמן מאז שכתבת את זה... אני חושב שהבית הראשון מיוחד הרומנטיות הנשפכת שלו לא התאימה לי למלחמה. מלחמה??. [ליצירה]
- [ליצירה] / * אופ מה להגיד [ליצירה]
- [ליצירה] סוערה, שמח שחזרת אלינו ככה בשיר כ-ז-ה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי לקרוא. טוב להתמודד מול הסתירות שהמציאות סוטרת לנו. [ליצירה]
