קשה לי, לראות,
איך בכל זה, יש...
איך יש כאן,
פרץ של דברים.
קשה לראות את הפה,
שותת כך
אל הנייר.
במקום,
אני רואה את דוד
שוטף עצמו,
תחת עץ זית.
אומר תהלה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן שמעתי את אלג'יר [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. (יש לי 'סנטימנטים עמוקים' למילה חיכיון.) הערות: הסיומת "בלבן" בשורה שמא יצאתי לחולל בלבן לא הסתדרה לי מבחינת המקצב. נדמה לי שכדאי לסיים את השורה עם הברה פתוחה. וגם הסיום קול דודי דופק, מיותר לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ווי מיה מה אני אגיד לך. זה בודאי מפתיע הסיפור הזה. תפסת אותי ממש לא מוכן לסוף הזה. (בחולצה שחורה ולא מגולח) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין זה אמור להתפתח? או שזה נגמר? זה כתוב מותח ועושה חשק להעלות רעיונות [ליצירה]
- [ליצירה] לא דחיה ראשונית - חלילה. התכוונתי שאני לא אוהב להציע לאחרים שינויים ביצירתם ובכל זאת בגלל שמאוד אהבתי חשבתי על ההערה שכתבתי [ליצירה]
- [ליצירה] שי, באת לי היום באקראיות כמה וכמה פעמים ובכולם מצאת חן בעיני. רק בחלק הגבתי... אשריך [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו. מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב' וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו. [ליצירה]
-
[ליצירה]
אחלה
ממש נחמד
[ליצירה] - [ליצירה] אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך [ליצירה]
