נקבע עוד לפני - - זה אפשרי. את תביאי את הבטון אני את הפלדה, נשחק פועלי בנין בשעת עבודה. ל א נגור משפת אמת נחלק את הדיבור ביננו, בלי מחיצה. עבודה עברית, היא ראש מעיננו [ נטבול, עצם, נהיה כאין. אחַר, נשוב לחיות בארץ כמו דג במים. ] עמוסי-פחי-טיט, נגביה עד רקיע, בבניין המורכב על ידינו נלך לאיבוד, נכתת רגלינו בין המלים זה אפשרי. יש בזה עתיד. תרצי, נחזור לשנות השלושים אולי לפני, באמת... נבנה, בידיים אלה את הארץ בה נשכב. נגיר ריר מכל אבן שנציב. נו, את תראי, אם נתעקש עוד יצאו קווים מלאי מלים [ בפרוטוקולי מעבר הם נעים.] טקסטים ונפשות יהיו ביננו כחולפים. [היינו כחולמים?] זה קשה אבל... תרצי - כל קשה הופך רך תראי זה עתידי. יש בנו מזה. אל נניח ידינו גם מזרת מגיעים לאצבע. בואי. תרצי – אני בא את בטון. לא תגידי. את בטון. א נ י בא לבדי.